בוודאי שמעתם בעבר את המשפט עיתוי זה הכל בחיים. משפט זה נכון במיוחד בתחום ההשקעות, שכן לעיתוי ביצוע ההשקעה משמעות קריטית, אשר יכולה להסביר את ההבדל בין הצלחה פנומנלית לבין כישלון אדיר. למשל, שני משקיעים זהים, השקיעו במניות חברת אל-על סכום של מיליון₪ ומימשו כעבור שנה. הראשון ביצע את השקעתו בתחילת שנת 2015 וראה את שווי השקעתו ממריא אל-על, ליותר מ-3.7 מיליון ₪! ואילו השני השקיע באל-על בשנת 2017, והפסיד בתוך שנה יותר מ-410,000₪.
לעומת זאת, כאשר שני נבחנים בעלי כישורים זהים ניגשים לבחינה מסוימת בהפרש של שנה, אנו מצפים שהם יצליחו באופן זהה. הציבור מצפה ממבחני ההסמכה למקצועות מכובדים וחשובים כגון עריכת דין, ניהול תיקי השקעות, ראיית חשבון וכו' שיבדקו באופן מהימן ועקבי את הידע של הנבחנים. לגיטימי לצפות שהמבחנים יהיו הוגנים ועקביים ברמת הקושי שלהם.
למרבה הצער, קיימת מגמה מטרידה במבחנים הללו בשנים האחרונות, מגמה של אחוזי כישלון הולכים וגדלים. כאשר ממועד למועד כלי התקשורת מדווחים על שיאים שליליים חדשים, במיוחד במבחני לשכת עורכי הדין. כך למשל, רק כשליש מהנבחנים הצליחו לעבור את בחינת נובמבר 2017, לעומת כ-44% הצלחה בבחינה שנערכה בחודש מאי 2017. מדובר בנתונים מקוממים במיוחד בהשוואה לאחוזי הצלחה שנעו בין 70%-80% ברוב המכריע של הבחינות שנערכו בשנים 2010-2015.
אל תטעו מדובר במגמה כללית שאינה ייחודית רק ללשכת עו"ד. שיעורי ההצלחה הארציים בבחינות בכלכלה שנערכו על ידי הרשות לניירות ערך בשנת 2015 היו כ-52% ואילו בשנת 2016 הם התרסקו ל-35% בלבד. כמרצה ותיק לכלכלה, אני מכיר היטב את הבחינות הללו וללא ספק בחינות שנת 2016 היו מכשילות במיוחד ושונות מאוד מהבחינות שנערכו ב2015.
הירידה באחוזי ההצלחה בשנים הללו, בולטת גם במבחני הרשות לני"ע במקצועית א' וב', מימון ואתיקה מקצועית. המבחן היחידי שהיה עקבי באחוזי מעבר של 49% הוא בחשבונאות. כמובן שבשנת 2017 תוקן "המחדל" של בחינה הוגנת ועקבית, כך שגם הנבחנים בחשבונאות נאלצו להתמודד עם בחינה מכשילה יותר, ורק 38% מהם הצליחו. המשמעות היא שרוב הנבחנים אינם מצליחים לעבור את הבחינות, למרות השקעה לא מבוטלת של זמן, אנרגיות וכסף בהכנה למבחנים.
יתרה מכך, הבחינות של לשכת עורכי הדין ורשות ניירות ערך נערכות רק פעמיים בשנה, ולכן כישלון במבחן משמעותו שהסטודנטים ייאלצו להמתין כחצי שנה "מחוץ למקצוע", בלא יכולת להתפרנס בתחום שהם השקיעו כבר שנים בלימוד שלו. הפגיעה בבוגרי התארים במשפטים קשה במיוחד, הם ניגשים למבחן רק לאחר שנת התמחות מפרכת שבה עבדו בשכר נמוך יחסית לשווי השוק שלהם. הם אינם יכולים לעבוד כעורכי דין מבלי שיעברו בהצלחה את המבחן.
בהיעדר עקביות ברמת הבחינות, אין תוקף ומהימנות למבחנים הללו. הציבור מאבד את אמונו בעורכי הבחינות, וקשה שלא לחשוד בשיקולים זרים שמובילים לסינון האכזרי של הנבחנים, כדי להילחם במצב שבו יש "הצפה" של יותר מדי בעלי רישיון לעסוק במקצוע מסוים.
פרופ' לימור זר גוטמן במאמרה, מצביעה על הקורלציה בין האג'נדה המוצהרת של העומד בראש לשכת עורכי הדין החל משנת 2015, לבין הירידה התלולה באחוזי ההצלחה בבחינות. מסקנתה היא שקיים כשל מהותי בבחינות הלשכה, ושהן איבדו מהתוקף והמהימנות שלהן.
מנגד, קיימות טענות של לשכת עורכי הדין, לפיהן מבחני ההסמכה הוגנים, והירידה באחוזי ההצלחה נובעת מריבוי בוגרי המשפטים שסיימו תואר ראשון במכללות. אולם הכשל המרכזי בטענות אלו, טמון בעובדה שהנתונים מוכיחים שקיימת ירידה דרמטית גם באחוזי המעבר אצל בוגרי אוניברסיטאות (שבדרך כלל הצליחו להוציא מעל 650 במבחן הפסיכומטרי).
נדמה שעורכי הבחינות לכלכלה, משפטים וראיית חשבון שכחו שיעור בסיסי: תנו לשוק החופשי להסדיר את המצב, אלו שאינם טובים במקצועם, ממילא יתקשו להרוויח מספיק כדי להישאר בתחום. צריך לזכור שאין שום קשר בין הצלחה בבחינות הלשכה שכוללות שינון של אלפי חוקים, לבין הצלחה בקריירה המשפטית.
בניגוד לתחום ההשקעות, העיתוי לא אמור להיות קריטי ולהשפיע כל כך הרבה על מידת ההצלחה של הנבחנים. אם אותם נבחנים היו ניגשים לפני כמה שנים למבחנים, סביר להניח שרובם היו עוברים אותם בהצלחה, ועוסקים כיום במקצוע.
אך במציאות, נבחן שאיתרע מזלו לסיים את לימודיו בשנים האחרונות, נאלץ להתמודד עם בחינות קשות ומכשילות פי כמה מאשר בעבר.
הפגיעה באלפי המתמחים שניגשו בשנים האחרונות למבחנים היא קשה ושרירותית. העיתוי שבו הם ניגשו לבחינות גרוע ומכריע את גורלם. אפילו שרת המשפטים שוקלת הצעה ראויה לשנות את המצב האכזרי הנוכחי ולערוך סינון אחרי שנת הלימודים הראשונה. עדיף מלפגוע בצעירים אחרי שלוש וחצי שנות תואר ושנת התמחות.
לא פלא, שהסטודנטים למשפטים וחשבונאות מנהלים מאבקים יקרים בבתי המשפט כנגד חוסר הצדק והעוול שנגרם להם. זוהי תוצאה לא רצוייה נוספת של המבחנים המכשילים, שהרי בתי המשפט עמוסים לעייפה גם ללא המאבקים הללו.
**גרסה מקוצרת של מאמר זה פורסמה במקור באתר TheMarker